האתגר: כשהגוף מגיב לטראומה נפשית
לקוחה של המשרד, אשר הועסקה בתפקיד אחות בכירה בבית חולים.
סבלה מהתעמרות מתמשכת מצד הממונה עליה, עד אירוע שהגיעה לשיאו ושינה את חייה. בעקבות האירוע, הלקוחה לקתה בתחלואה נפשית קשה, אך לצדה התפתחה פגיעה נוספת ומייסרת: תסמונת הפיברומיאלגיה.
המוסד לביטוח לאומי אמנם הכיר בפגיעה הנפשית, אך סירב בתוקף להכיר בפיברומיאלגיה כחלק מהפגיעה בעבודה. הטענה המקובלת במקרים אלו היא לרוב היעדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לכאב הכרוני המפושט.
האסטרטגיה המשפטית: בניית הקשר הרפואי-משפטי ידענו שעל מנת לנצח, עלינו להציג תמונה רפואית רציפה ובלתי ניתנת לערעור. במסגרת הערעור שהגשנו לבית הדין לעבודה, פעלנו בכמה מישורים:
- דיוק רפואי: הגשנו חוות דעת מומחה מפורטת המחברת בין הטראומה הנפשית להתפרצות הפיברומיאלגיה.
- תיעוד עקבי: הצגנו תיעוד רפואי המראה את תלונותיה הראשוניות על כאב מפושט , והוכחנו רצף ותדירות התואמים את הספרות הרפואית העדכנית ביותר.
- מומחיות בספרות המקצועית: הראינו כיצד המקרה של הלקוחה מתיישב במדויק עם מחקרים המעידים על התפתחות פיברומיאלגיה בעקבות אירועים טראומטיים.
התוצאה: המוסד לביטוח לאומי חזר בו מהדחייה הלחץ המשפטי והראיות המוצקות עשו את שלהם. לאחר דיון מקדמי ומינוי מומחה מטעם בית המשפט, הבין המוסד לביטוח לאומי כי עמדתו אינה מחזיקה מעמד. בצעד משמעותי, הודיע המוסד לבית הדין כי הוא חוזר בו מהדחייה ומכיר בפיברומיאלגיה כפגימה שהוכרה כפגיעה בעבודה.
פיברומיאלגיה היא "מחלה שקופה", והמאבק להכרה בה דורש ידע רפואי רב ודיוק משפטי. עבור הלקוחה שלנו, ההכרה הזו היא לא רק צדק כלכלי, אלא הכרה מוסדית בסבל הפיזי והנפשי שעברה, המאפשרת לה לקבל את הטיפול והתמיכה המגיעים לה מול המוסדות וגם מול מקום העבודה.
זה היתרון של המשרד שלנו. לא מפסיקים להילחם עבור הלקוח ומשיגים תוצאות. מול המעסיק ומול החברות המבטחות.
